פסק-דין בתיק עמש"מ 28160-05-11

ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים (בד"מ 82/10) מיום 21.2.11.

כללי

1.     המערער, יליד 1962, כיהן כמורה בבית ספר בדרום, הועסק בשירות המדינה משנת 1992. המערער הושעה מעבודתו ביום 28.11.02 בגין הפרשה דנן.

2.     המערער הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע בביצוע עבירות תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (ת"פ 4439/02). המערער הורשע בשניים מתוך שלושה אישומים שעמדו נגדו: על פי האישום הראשון, ביום 2.10.02 תקף המערער שמונה קטינים, בכך שהכה את כפות ידיהם באמצעות צינור גומי במהלך שיעור, לאחר שראה מספר תלמידות שותות מיץ בשקית בכיתה; על פי האישום השני, ביום 24.9.02 הכריח הנאשם תלמיד, שסבל מחבלות ברגליו כתוצאה מתאונת דרכים שעבר, לעמוד בסמוך ללוח ולעמוד כששתי ידיו ואחת מרגליו מורמות. המערער תקף את התלמיד, בעט ברגלו והכה בראשו, וכתוצאה מהבעיטה התנפחה ירכו השמאלית של התלמיד.  על המערער נגזר עונש של עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ותשלום פיצויים בסכום של 500 ש"ח לכל אחד מתשעת המתלוננים. ערעורו של המערער על חומרת העונש נדחה.

3.     בגין פרשיה זו הועמד המערער לדין בבית הדין המשמעתי על עבירות לפי סעיף 17(1), (2), (3) ו- (6) לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. המערער הודה במיוחס לו והורשע. על המערער הושת עונש הכולל את אמצעי המשמעת הבאים (גז"ד מיום 21.2.11): נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר, אגב תשלום פיצויי פיטורים מלאים, פסילה ממשרד החינוך עד הגיעו לגיל 67 שנים, ופסילה משירות המדינה לתקופה של שנתיים.

4.     הערעור הוגש על גזר הדין בלבד.

גזר דינו של בית הדין למשמעת

טענות הצדדים

5.     המשיבה הדגישה כי מדובר במקרה חמור של שימוש באלימות בשני מקרים שונים, ואין מדובר במעידה חד-פעמית. המשיבה ביקשה כי יועבר מסר ציבורי מרתיע ועתרה לאמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר אגב תשלום 50% מסך פיצויי הפיטורים; פסילה לצמיתות ממשרד החינוך ופסילה לשנתיים משירות המדינה.

6.     נציג משרד החינוך הצטרף לעמדת התביעה לענין אמצעי המשמעת הנדרשים, הביא לידיעת בית הדין כי למערער ותק של 8 שנים בשירות המדינה, הוא אינו זכאי לגמלה, והוסיף כי למערער אין הרשעות קודמות.

7.     סנגורו של המערער ציין כי המערער השקיע חלק ניכר מחייו על מנת שיוסמך למורה. המערער נישא בגיל מבוגר יחסית, במהלך תקופת השעייתו מהוראה, ולו 3 ילדים קטנים. מצבה הכלכלי של המשפחה הוא רע. הוסף כי למערער יש תואר שני בכימיה. ניסיונותיו למצוא עבודה במשרדי ממשלה אחרים ובמגזר הפרטי, העלו חרס בידו. הסנגור ביקש שלא למצות את הדין עם המערער ולא לקבל את אמצעי המשמעת שביקשה המשיבה: פסילה לצמיתות ושלילת פיצויי הפיטורים.

החלטת בית הדין המשמעתי

8.     בית הדין הפנה לפסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע שדן בעניינו של המערער, לפיו מדובר במסכת אירועים קשה של נקיטת אלימות במועדים שונים וכנגד מספר רב של תלמידים, תוך שהמערער "הפעיל מעין שיטה חינוכית להשלטת סדר בכיתה ולקבלת ציות מתלמידיו... בנסיבות המתוארות לעיל גובר האינטרס הציבורי של הוקעת המעשים על פני נסיבות אישיות של נאשם, קשות ככל שתהיינה. זאת ועוד, מדובר בנאשם שאינו מודה במיוחס לו בכתב האישום.... ניהל תיק הוכחות... ובפני שירות המבחן הוא חזר וטען כי לא ביצע את המיוחס לו". כמו כן, הפנה בית הדין לפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעורו של המערער והדגיש בהחלטתו את האינטרס הציבורי עליו יש להגן, ובכלל זה פירט כי בית הספר אמור להיות מקלט לתלמידים, ועל המורה מוטלת אחריות מיוחד בחינוך הציבורי בכלל ובחינוך הנוער בפרט. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער אינו נוטל אחריות, אינו מבין את החומרה שבמעשיו, ודחה את טיעונו כי מדובר בשיטות חינוכיות של מגזר מסוים. בית הדין המשמעתי שקל את נסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זה: גילו של הנאשם; משך זמן שירותו בשירות המדינה; העובדה שהוא בעל תעודת הוראה ותואר שני בכימיה מהאוניברסיטה העברית; תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער לשם גזירת דינו של המערער בבית משפט השלום, לפיו יכולתו הקוגנטיבית והמילולית טובה, וביצע את העבירות על רקע מצוקה נפשית והעדר כלים מתאימים להתאים לתפקידו כמורה; מצבו המשפחתי והכלכלי של המערער והקשיים שיעמדו בפניו במציאת תעסוקה הולמת לכישוריו והשכלתו.

דיון ומסקנות

9.     במסגרת הערעור שבו הצדדים וחזרו על טענותיהם כפי שאלה פורטו לעיל ולפני בית הדין. יחד עם זאת המערער הצטמצם בטיעוניו באשר לפסילתו מהשירות הציבורי למשך שנתיים. עוד הוסיפה באת כוח המערער, כי בית הדין נתפס לכלל טעות שעה שקבע כי הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות (כפי שמופיע בהכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין) בעוד שהוא הורשע, בהליך הפלילי, בעבירה של תקיפה סתם. תשובת המשיבה לטענה אחרונה זו הנה כי אין לייחס לנוסח זה משמעות מיוחדת.

10.    אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים וראויים לגנאי. לא ניתן להלום ולקבל התנהלות אלימה של מורה כלפי תלמיד, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, ותהיה המסגרת אשר תהא. מי שאין בידו לקבל על עצמו כלל זה ללא סייג וללא היסוס, מוטב שידיר רגליו מתחום ההוראה. דומה שבשלב זה, אף המערער הפנים כלל זה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי בית הדין גזר עונשו של המערער על יסוד ההנחה המוטעית לפיה מדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות, והשית עליו עונשים בהתאם לכך ומכל מקום, לזכות המערער עומדת ההנחה כי לו היה בית הדין ער למצב דברים זה, היה מקל עימו. ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שחלף פרק זמן ארוך מאוד לצורך ניהול ההליך הפלילי, פרק זמן במסגרתו היה המערער מושעה מעבודתו. אין לזקוף לחובת המערער את העובדה שבחר לכפור בעבירות אשר יוחסו לו, והמערער לא היה זה אשר שלט בניהול ההליך. בנסיבות אלה, הערעור מתקבל באופן שפסילת המערער מלהתקבל לעבודה בשירות הציבורי תעמוד על תקופה של ארבעה חודשים מיום מתן גזר הדין של בית הדין למשמעות. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

ניתן היום,  י"ד באלול, תשע"א, 13 בספטמבר, 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח צדדים.